|
כשנישא בעל ה"טורי- זהב", הט"ז, התחייב חותנו, הרב הקדוש יואל סירקיש המפורסם בכינויו הב"ח (שהיה אב"ד של קראקה מהקהילות הגדולות והעתיקות בפולין), לכלכלו, כי עשיר היה. התחייבות זו כללה מנת בשר בכל יום.
לימים ירד הב"ח מנכסיו, ולא התאפשר לו לספק לחתנו מנת בשר שהיה יקר באותה העת, ונאלץ לתת לו מעיים של בהמה שמחירם זול יותר. למרבה הפלא, הט"ז, הרב הקדוש, עניו וצנוע, התנגד ולא רק שביקש את מנת הבשר שהתחייב חותנו. אלא הלך לבית הדין המקומי ותבעו לדין על שלא עמד בהתחייבותו, מפני שמעיי בהמה, אינם כבשר. כל העיר רעשה, איך העיז מישהו לתבוע את הב"ח, ועוד חותנו, ועוד לביישו כל- כך, ולתבוע אותו על שירד מנכסיו ואין ביכולתו לכלכל כראוי את ח?ת?נו!
אכן, נקבע המשפט ובאו בעלי הדין, הציגו טענותיהם בפני בית הדין, ובית הדין פסק לטובת הב"ח, וקבע כי הוא אכן עומד בהתחייבותו לחתנו לפרנסו במנת בשר יומית.
לימים גילה הט"ז מדוע התעקש כל- כך באותו עניין וכך אמר: "אין ספק שהערכתי מאוד את חסדו של חמי, וכל מה שהיה נותן לי הייתי מקבל בשמחה. אלא שחמי התחייב לתת לי מנת בשר יומית ובשל מנה מזינה זו היה בי את כח לשבת באהלה של תורה ולדון בעמקה של הלכה, באותו היום שנתן לי הרב את מנת המעיים, גרם לי הדבר לחולשה, ונבצר ממני ללמוד באותה השקידה שהייתי רגיל ללמדו בה. ומן השמים גילו לי שבית דין של מעלה תבע את חמי על כך שבגללו נפגע תלמודי, בראותי זאת נאלצתי לפעול להגנתו בכך שתבעתי אותו לדין והבית דין פסק שאכן מעיים נחשבים לבשר. ולפי פסק זה נמצא שחמי עמד בתנאי ולא ניתן לתבוע אותו על חסרון הבשר. ומה שפוסקים הבי"ד של מטה כן פוסקים בבי"ד של מעלה. אמנם קשה היה לי לתבוע את חמי לדין אך ביודעי שהדבר נעשה לטובתו עשיתי זאת.
[אורח צדיקים מפי השמועה.]
(אמיר הייב)
|
